יתר לחץ דם הוא מונח שבו משתמשים לתיאור לחץ דם גבוה מדי לאורך זמן. אחד מכל ארבעה אנשים בעולם המערבי לוקה ביתר לחץ דם. חשוב לאבחן יתר לחץ דם מוקדם ככל האפשר ולטפל בו, שכן הוא גורם סיכון להתקף לב, לשבץ מוחי ולמחלות אחרות של מחזור הדם.

לחץ דם, התכווצות הלב גורמת ללחץ חזק אשר מזרים דם לכל הגוף דרך העורקים. הלחץ הקים בעורקים בשלב ההתכווצות נקרא לחץ דם סיסטולי. כאשר חדרי הלב קולטים את הדם מן העליות, הלב נמצא אז בשיא רפיונו. הלחץ שמצוי אז בעורקים נקרא לחץ דם דיאסטולי. גובה לחץ הדם הסיסטולי הנורמלי הוא 120 מ"מ כספית, ולחץ הדם הדיאסטולי – 80 מ"מ כספית.

גובה לחץ הדם נקבע עלי ידי שני גורמים:

תפוקת הלב- קצב הלב, כפול נפח הפעימה הממוצעת. נפח הפעימה הוא נפח הדם שמזרים הלב בפעימה אחת.

התנגדות הפריפרית- מידת התנגדות של העורקים.

תפוקת לב גבוהה גורמת לעלייה בלחץ הדם, הגורמת להגברה של זרימת הדם ברקמות. זו גורמת לכיווץ כלי הדם ולעלייה בתנגודת הפריפרית, המפחיתה את תפוקת הלב. במשך הזמן גורמת העלייה בתנגודת הפריפרית לשינויים מבניים בכלי הדם ולמצב כרוני של יתר לחץ דם. התנגודת הפריפרית נובעת ממתח בשריר החלק וברקמות האלסטיות המרכיבות את דופן כלי הדם. אצל חולי לחץ דם יורדת במשך הזמן האלסטיות של כלי הדם והשריר החלק בכלי הדם מתעבה. העלייה גורמת למצב  קבוע של לחץ דם גבוה.

מערכות הורמונאליות שונות משפיעות על התנגדות הפריפרית. חומר הקרוי אנגיוטנסינוגן גורם לכיווץ חזק של כלי הדם ועלי ידי כך לעלייה בלחץ הדם. בנוסף, חומר זה מעלה באופן עקיף את רמת הנתרן בגוף ותורם גם כך לעלייה בלחץ הדם. ההורמונים אדרנלין ונוראדרנלין, המופרשים מבלוטת יותרת הכליה, גורמים לעלייה בלחץ הדם על ידי כיווץ כלי הדם והגברת התנגודת הפריפרית. הורמונים נוספים, כמו וזופרסין וסרוטונין גורמים לכיווץ כלי הדם. חומר חזק נוסף, אנדותלין, המופרש מתאי האנדותל המצפים את דפנית כלי הדם מבפנים, גורם אף הוא לכיווץ כלי הדם ולעלייה בלחץ הדם.

החלק הסימפתטי של מערכת העצבים האוטונומית השולטת על השרירים הבלתי רצוניים בגופנו- פועל במצבי מתח והתרגשות. פעילות יתר שלו תגרום לעלייה בלחץ הדם כתוצאה מכיווץ יתר של כלי  הדם בתגובה לגירוי הסימפתטי.

צריכת מלח מוגברת גורמת לעלייה בנפח הדם, המביאה לעלייה בתפוקת הלב, וכתוצאה מכך לעלייה בלחץ הדם. בנודף, צריכה רבה של מלח גורמת לגירוי הורמונאלי והפרשת נוראדרנלין, הגורם לכיווץ כלי דם פריפריים. הגבלת מלח לחולים עם יתר לחץ דם מביאה להפחתה בלחץ הדם.

מיעוט אשלגן במרכיבי התזונה נחשד אף הוא כגורם ליצירת לחץ דם גבוה.

החלק הפנימי של דופן כלי הדם מצופה בשכבה חד-תאית של תאים הקרויים תאי אנדותל.  האנדותל מפריש חומרים המרחיבים ומכווצים את כלי הדם, ולכן יש להם השפעה על לחץ הדם. החומר NO- מולקולה של חנקן וחמצן, מופרש מתאי האנדותל וגורם להרחבה של כלי הדם ולהורדת לחץ הדם. חומרים אחרים, כמו אנדותלין, גורמים לכיווץ כלי הדם ולעליית לחץ הדם, ולכן מעריכים החוקרים שלאנדותל עצמו יש תפקיד בהיווצרות יתר לחץ דם.

רמה גבוהה של כדוריות דם אדומות והגברת צמיגות הדם מגבירות אף הן לחץ הדם. לירידה ברמת הורמוני מין אצל נשים בגיל המעבר ניכרת השפעה המתבטאת בעליית לחץ הדם.

פגיעה בכלי דם היקפיים מתבטאת בצליעה לסירוגין, כאבים לאחר הליכה. הפחתה של 2 ממ"כ בלחץ הדם מפחיתה את הסיכון למחלות לב וכלי דם ב- 10%.  פגיע ונזק באיברי מטרה הם הסיבוכים העיקריים של יתר לחץ דם.

פגיעה במח: שטף דם – פריצה של כלי דם במח. הגורם לאירוע מוחי כתוצאה מנזק במסילות העצבים שבמוח.
פגיעה בלב: התעבות השריר של החדר השמאלי והחמרת מצב הטרשת בעורקים הכליליים המספקים דם לשריר זה, וכתוצאה מכך גם אום בשריר הלב.
פגיעה בעיניים: פגיעה בכלי הדם הקטנים ברשתית, העשויה לגרום להפרעות ראייה קשות.
פגיעה בכליות: ירידה איטית בתפקוד הכליות. ירידה בתפקודן מגבירה עוד יותר את לחץ הדם.
פגיעה בכלי דם: היווצרות טרשת עורקים והיווצרות מפרצת, שהיא התרחבות של כלי דם. המופיעה בדרך כלל באבי העורקיים.
יתר לחץ דם שניוני

יתר לחץ דם מוגדר כשניוני כאשר הוא נגרם כתוצאה ממחלה אחרת. ישנן מספר קבוצות של מחלות הגורמות ליתר לחץ דם:

מחלות של הכליות, מחלות בכלי הדם הכלייתיים, הפרעות אנדוקריניות (הקשורות להפרשת הורמונים), מחלות של בלוטת יותרת הכליה (אדרנל), היצרות אבי העורקים.

גורמי סיכון נוספים:

גיל- אצל גברים מעל 55 ואצל נשים מעל 65, עישון, הפרעה במשק השומנים, סיפור משפחתי של מחלת לב, השמנה בטנית- היקף בטן מעל 102 ס"מ אצל גברים ומעל 88 אצל נשים, חוסר פעילות גופנית וסוכרת.

מצב של יתר  לחץ דם יכול להימשך שנים, עד שהוא פוגע בעיקר בחמישה איברים- איברי מטרה- שהם המח, הלב, העיניים, הכליות וכלי הדם. לכן לפני שמתחילים בטיפול, יש לברר אם האיברים הללו לא ניזוקו כבר.

פגיעה בלב ניכרת בסימני מחלה כלילית, או אי ספיקת לב.

 חשיבות הטיפול ביתר לחץ דם

טיפול יעיל בלחץ דם הוא קודם כול טיפול מונע- למנוע פגיעה באיברי המטרה: לב, עיניים, כליות, מח וכלי הדם. ללא טיפול תרד תוחלת החים באופן משמעותי. טיפול ביתר לחץ דם מפחית את התחלואה והתמותה כתוצאה מאירועי לב ב- 15% וכתוצאה מאירועים מוחיים ב- 45%.
הגישה הטיפולית מותאמת למצב לחץ הדם:
לחץ דם עד 155/99 בשילוב לא יותר מאשר שני גורמי סיכון נוספים, ללא סוכרת, ללא מצבים נלווים וללא פגיעה באיברי מטרה: נסיון לערוך שינויים באורח החיים ובתזונה, הפחתה במשקל, הפסקת עישון ופעילות גופנית, למשך 3-6 חודשים. אם לא חל שיפור, עוברים לטיפול תרופתי.

לחץ דם  179/109-160/100 או הימצאות גורמי סיכון ו/או פגיעה באיברי מטרה: מתחילים בטיפול תרופתי מיידי.

מחלות נוספות של העורקים

טרשת העורקים פוגעת לא רק בעורקים הכליליים, אלא כמעט בכל עורקי הגוף. מן העורק הגדול מכולם, אבי העורקים, ועד לעורקיקים הקטנים ביות. עורקים נפגעים גם מהיווצרות של קריש דם ומתהליכים דלקתיים. המושג מחלת העורקים ההיקפיים מתייחס פעמים רבות לקבוצת תסמונות הפוגעות בעורקים אחרים מעורקי הלב .

פקקת (טרומבוזיס), פקקת היא מחלה של היווצרות קרישי דם, דמויי פקק, בחלל העורקים, הורידים או הלב. מנגנון הקרישה, הוא תהליך שמונע איבוד דם בעת קריעה של כלי דם. במידה ונגרם נזק לדופן הפנימי של כלי דם, עלול הקריש לחסום אל חלל כלי הדם, ולפגוע בזרימת הדם בתוכו. פקקת על גבי רובד טרשתי בעורק כלילי, היא הסיבה השכיחה ביותר לאוטם שריר הלב.

בהמשך קרא על תזונה וטיפול נטורופתי ליתר לחץ דם.